כמה זה יותר מדי תרופות פסיכיאטריות 

חלק מהפונים שמגיעים לחדר המיון הפסיכיאטרי או למרפאות הציבוריות, נוטל מספר רב של תרופות פסיכיאטריות. לפעמים אפשר למצוא מישהו שמקבל שני כדורים נוגדי דיכאון, כדור אחד נוגד פסיכוזה, לפעמים מייצב מצב רוח, אולי כדור הרגעה וגם כדור שינה לקינוח. אבל האם מדובר בטיפול ראוי וטוב?

טיפול תרופתי פסיכיאטרי זה דבר מורכב

הבעיה של ריבוי תרופות איננה יחודית לפסיכיאטריה. היא קיימת בטיפול בלחץ דם, בסוכרת ובטיפול בכאב ובמגוון בעיות רפואיות שונות. שנית, במצבים של בעיות פסיכיאטריות עקשניות כמו דיכאון עמיד לטיפול, סכיזופרניה, מקרים של חרדה קשה או במקרים עקשניים יש לפעמים מקום לנסות שילוב של כמה סוגים של תכשירים, ולרוב בשילוב התערבות פסיכולוגית מתאימה כדי להביא לשיפור מהותי במצבם של הסובלים. יש מחקרים רבים שהוכיחו זאת מעל לכל ספק.

מרבית המטופלים לא סובלים ממחלות פסיכיאטריות קשות אלא ממה שקרוי 'פסיכיאטריה קלה'. אותם קשיים בעצמה נמוכה של חרדה או דיכאון שהן מצד אחד מעבר לדיכאון וחרדה חולפים שמופיעים מדי פעם, ומצד שני לא מגיעים לרמות הדורשות אשפוז או מסגרת אינטנסיבית? מדוע במקרים כאלו יש אנשים שמקבלים ריבוי תרופות? לכך יש הסברים שונים, שכנראה כולם נכונים יחדיו.

הנה כמה סיבות שבגללן אנשים מקבלים מספר תרופות פסיכיאטריות:

• חוסר סבלנות. הסיבה הראשונה בחשיבותה לקבלת כמות גדולה של תרופות היא העדר סבלנות של המטופל ושל הפסיכיאטר המטפל. חלק מהתרופות הפסיכיאטריות לדוגמא לדיכאון או לחרדה דורשות שבועיים שלושה ולפעמים אפילו חודשיים עד שהן משפיעות במידה מספקת. אבל קיימת בעיה: המטופל דורש באופן מיידי להרגיש טוב יותר, המשפחה רוצה שהאדם יחזור מייד לתפקוד מלא וכולם לחוצים. אז אחרי שמתחילים את התרופה הראשונה ואין שיפור מיידי, הלחץ גובר והפסיכיאטר שגם רוצה להצליח בטיפול לפעמים נשבר ומתחיל להוסיף תרופה ואחר כך עוד תרופה. זה עוזר לכולנו - למטופל, למשפחה וגם לפסיכיאטר להרגיש שהם עושים משהו אבל התהליכים הביולוגים אורכים זמן שלא ניתן לקצר אותו, וחייבים להמתין את משך הזמן הזה, ולא חשוב כמה נרצה אחרת.
• אבחון לא מדוייק. לפעמים הפסיכיאטרים טועים באבחון או שהם שואלים שאלות שלא נותנות תמונה מלאה. לדוגמא אדם שהגיע אלי לא מזמן והציג תמונה שלכאורה היתה יכולה להתפרש כמצב פסיכוטי הכולל סיוטים, הלוצינציות שונות וחרדה קשה, אך התחושה שלי היתה שמדובר במשהו אחר שהוא תגובה רגשית קשה למצב אישי ומשפחתי בעייתי מאד. מה שעשיתי זה לתת טיפול בכדורי הרגעה (ממשפחת הבנזודיאזפינים) ולאחר יומיים הוא יצא מהמצב הזה. אם הייתי נותן טיפול בתרופה אנטי פסיכוטית הייתי מקבל תגובה דומה מבחינה טיפולית, אבל האדם היה מקבל בעצם טיפול לא מתאים.
• שימוש לא מתאים בתרופות. ברפואה יש הרבה שימוש בתרופות שהוא off-lable. לוקחים תרופה שנוצרה למטרה אחת ומשתמשים בה למטרה אחרת שלא הוגדרה על ידי היצרן ולא על ידי גורמי הרישוי. לדוגמא שימוש ב propranolol שהיא תרופה ללחץ דם לטיפול בסימפטומים חרדתיים. זהו שימוש מקובל שנחקר פעמים רבות במחקרים, אבל הוא עדיין לא רשום רשמית בספר התרופות. לפעמים נותנים תרופות בצורה כזו גם אם אין מספיק מחקרים או על בסיס נסיון טיפולי, כי מרגישים שאין מוצא אחר. לפעמים כשתרופות לא מסייעות מספיק מנסים לשלב שניים או שלושה סוגים שונים בתקווה שכך 'נשבור' את המחלה. החשיבה צריכה להיות מבוססת על איכות ולא על כמות התרופות. על מנגנון הפעולה של התרופה ולא הרצון שלנו להיטיב עם המטופל.
• ריבוי מטפלים. אתם מכירים את הסיטואציה שבה למישהו יש כאבים, והוא הולך מרופא לרופא, מחדר מיון לחדר מיון ובכל מקום מוסיפים לו כדור עד שהוא לא יכול לזוז מרוב תרופות. אותו הדבר אצל מטפלים בתחומים שונים. רוצי לבחור מטפל אחד, פסיכיאטר אחד שינהל את הטיפול ויקבל את ההחלטות. גם אם הולכים לקבל חוות דעת פסיכיאטרית שניה, חוזרים עם ההצעה של הפסיכיאטר המייעץ על הפסיכיאטר המטפל - ושהוא יקבל את ההחלטה הסופית.
• רק תרופות פותרות את המחלה הפסיכיאטרית. זו הגישה הביולוגית של הפסיכיאטריה, שמאחוריה האמונה שכל הבעיות שלנו הן עניין של איזון ביוכימי ושל פגיעה בנוירונים. הבעיה היא שהמציאות, ומרבית המחלות הפסיכיאטריות מורכבות הרבה יותר. הטיפול חייב להיות שילוב של טיפול תרופתי בתרופות פסיכיאטריות מתאימות, והתייחסות לגורמים אחרים שמשפיעים כמו מרכיבים פסיכולוגים, התנהגותיים, כלכליים, משפחתיים, סביבתיים, גופניים ועוד. הגישה הרפואית המצמצמת נוכנה במקרים מסויימים אך לא תמיד. אם הגישה היא שמדובר באיזון ביוכימי אז יש הגיון במשחק עם עוד ועוד תרופות, אבל אם אנחנו חושבים שיש גם קשר לסביבה, אז צריך להשתמש בכלים נוספים ולאו דווקא בתרופות נוספות.

אז מה עושים עם התרופות הפסיכיאטריות?

הפסיכיאטר לא בעסק הזה לבד. למרות המצוקה גם המטופלים צריכים לקחת אחריות על הטיפול. כדאי שהמטופל ידווח לפסיכיאטר על כל החומרים שהוא צורך כגון תרופות שרופאים אחרים נתנו לו, תוספים טבעיים, תרופות ללא מרשם וגם חומרים אחרים שיכולים להשפיע על המוח כמו קפאין, ניקוטין, משקאות אנרגיה ומאכלים אחרים, סמים קלים יותר וקלים פחות ובכלל כל מה שאולי רלוונטי.

במקרים שאדם לוקח הרבה תרופות הפסיכיאטר והמטופל צריכים לדון במטרה שבגללה נלקחת כל תרופה, ולבחון אם יש אפשרות לצמצם את מספר התרופות, או להחליף את חלקן בכדורים אחרים שיכולים להגיע להשפעה דומה. המטופלים גם צריכים להבין שלמרות הרצון שלהם לתגובה מהירה, תוספת של יותר מדי תרופות בבת אחת מעלה משמעותית את הסיכון לתופעות לוואי. אני שוב מזכיר שיש בהחלט מקרים שיש צורך בשילובי תרופות, ולפעמים גם אין דרך אחרת, אך זו החלטה שצריכה להתקבל מתוך שיקול דעת.